THE DYING OF TRUST & MEANING
- Moti Ver
- 3 days ago
- 3 min read
תצוגת האופנה של Jacquemus, הייתה רק העטיפה
שלא הייתה מחזיקה ללא החלק החכם במהלך.
אם אתם פה, אתם כנראה כמוני, תמיד שואלים ״למה״ ומבינים שעולם הפרסום מורכב משכבות של רגשות, פונקציונליות, תרבות ופסיכולוגיה שרק מתעדכנת עם הזמן.
כל חיי ניסיתי למצוא משמעות ועומק, במילים, בפעולות, בתהליכים.
מתוך זה מצאתי את עצמי בכל חודש בוחר נושא,
לרוב זה לפי קמפיין שראיתי, לקוח חדש או בריף שנכנס וחוקר אותו לעומק.
לא חיפשתי עקביות - רק תשוקה לגלות.
החודש נחשפתי לשני מחקרים שלא יוצאים לי מהראש:
מחקר שמפרק לגורמים את תעשיית האופנה
McKinsey × BoF State of Fashion
מחקר שמפרק את אובדן האמון של הקהל
Edelman Trust Barometer
התמונה שעולה מהם גדולה מג'קמוס, מאופנה, מהכול
עולם האופנה (פרימיום והיוקרה) נמצא במשבר צמיחה. צרכנים חדשים כמעט לא נכנסים.
שתי סיבות:
אינפלציה ומשבר כלכלי - עליית מחירים.
ה-AI העצים משבר קיים - משבר של אמון.
אמון בתאגידים, אמון בחדשות, אמון באנשים, הטלת ספק לגבי כל פיסת תוכן והמקור שלה.
סיבות שמערערות את ה-Inspiration (טכניקת הפרסום הרווחת של הקטגוריה)
עם קושיה: האם הפריט מעניק את הערך ששווה לעלות שלו?
מאיפה זה הגיע
מקור הבעיה לא צץ פתאום.
הוא מחלחל שנים, תוך כדי גלילה בתוכן של הצלחות.
מכרו לנו חלומות, והחלומות האלה הובילו ללחץ מנטלי: האם אני מספיק טוב? האם אני מספיק מוצלח?
אנשים התפתו לפתור את החרדה באמצעות שיתוף אותם תכנים מלוטשים, כדי ליצור סטטוס מזויף. והרשתות החברתיות, בשינויים האחרונים שלהן, יצרו דמוקרטיזציה של האלגוריתם שתגמלה בדיוק את אותם יוצרים.
הצפת התוכן - גרמה לשחיקת האמון. האם משהו עומד מאחורי ההצלחה הזו? האם היא אמיתית? יש לה בסיס?
והנה אנחנו נמצאים בשפל האמון מזה 26 שנה, מצב של "התבודדות" - קהלים שונים חיים בבועות אמון נפרדות משלהם, מנותקים זה מזה, ולא רק חסרי אמון במוסדות אלא גם חסרי מציאות משותפת אחת עם הצד השני.
הבינה המלאכותית העצימה את הטלת הספק. הכול עוד יותר מלוטש, עוד יותר נוצץ,
והכול - כביכול - בר-השגה. מותגים ואנשים יכולים ליצור איזה עולם שמתחשק להם בלחיצת כפתור.
אז זה נגמר? Inspiration & Aesthetic פגו תוקף?
למזלי לא. ולמזלי, הקהל מזהה מותג שטוח, אם לא ברגע הראשון, אז לאחר כמה ניסיונות בודדים.
עייפות ממותגים שמוכרים עטיפה של מונטה קרלו - כשהמוצר מרגיש מדוכן בשוק הכרמל.
זה מקור הקושי האמיתי - וזה רק ילך ויגבר.
מתוך העומס הזה נולדה דרישה מתוך הקהל
לשלוש העקרונות שבונים מותג בעידן ה-AI:
וכאן ג'קמוס עושה את המהלך הנכון.
Identity
סימון פורט מעמיק את הקונספט דרך חיבור לילדות שלו, לתוכן האבסורד שמלווה אותו מראשית דרכו.
Belonging
הרגע הזה מרפרר לי לטכניקות באד באני - הרגע נוצר בזכות הקהילה מתוך התרבות. ולא מנותקת.
Authority
סימון פורט לא משאיר את תהליך היצירה מאחורי הקלעים - אלא מביא אותו לפרונט.
התצוגה היא חלון הראווה. האמת היא מה שמאחוריו.
וזה מה שגורם לאירוע מרשים - לקבל בסיס, עומק, מסורת, חיבור למותג, ולא עטיפה מזויפת.
לצד Hype Stunt Marketing - אנחנו מקבלים חבילה שלמה של רגשות ואמונות.
מותגי לייף-סטייל מעולם לא מכרו מוצר. הם מכרו רעיון ונקודת מבט על המציאות.
כולם אומרים את זה - מעטים עושים.
אולי השטחנו כל דבר שאנחנו עושים? הפסקנו לחשוב לעומק והתחלנו לחשוב לרוחב?
אולי הפסקנו לחשוב ונתנו לכלים לחשוב בשבילנו?
שאלות לתהליך היצירה שלכם
ברגע שיש לכם חלק בפאזל או Big Idea - תשאלו את עצמכם:
איך אני מוכיח שמה שקרה פה היה אמיתי: תכני BTS
איך אני מעצים סמכות: שיתוף תהליך ההשראה.
איך אני בונה שייכות וקהילתיות: החיבור לעבר או לשוליים.
איך אני מבטל את ספקות ה-AI: להראות את היד האנושית שיצרה.
איך אני נשאר עדכני: מתחבר לאירועים תרבותיים.
את הפרסומת/ההשקה/התצוגה שלכם עם הטרלה או מספיק כסף - כולם יראו.
מה שבונה את האמון והשייכות זה כל מה שקרה לפניה.
Comments